עומרי כספי פורש.
איך מסכמים 16 שנות קריירה של הישראלי הראשון ב-NBA?

כנראה שצריך להתחיל באותו הרגע במדיסון סקוור גארדן. אתה, בן 13, הבטחת שתשחק שם, כשחקן NBA מן המניין ושהורייך יבואו לצפות בך שם. הילד ששיחק בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב כנראה אמר את זה בחצי הלצה, כמו שאולי נרמז מהחיוך הענק שנפרס על פניך, אך בתוך תוכך ידעת שזה מה שהולך לקרות.

ב-2009, כשהפכת לישראלי הראשון שנבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA לצד שמות כמו בלייק גריפין, ג'יימס הארדן וסטפן קרי, כל ישראל הייתה בטירוף. אחרי שנים שחיכינו והרבה הזדמנויות שהתפספסו בדרך, סוף סוף יש נציגות ישראלית בליגה הטובה בעולם, והגעת לשם מהדלת הקדמית.

ההתחלה שלך בתור רוקי התעלתה על כל הציפיות – 10.7 נקודות למשחק, שיעורים בווינריות מקובי בראיינט בסטייפלס סנטר, עלייה בחמישייה הפותחת של הרוקיז והפסד צפוי לראז'ון רונדו וקווין דוראנט במשחק חיובים בסוף שבוע האולסטאר. שיחקת בקבוצה לא טובה, שנתנה לך את האשראי לעשות כרצונך על המגרש ולהציג את היכולת שהביאה אותך לשם, גם אם זה לא התבטא בניצחונות.

השנתיים בקליבלנד היו קשות ומתסכלות, הספסול בפלייאוף במדי יוסטון אכזב לא פחות. רבים כבר חיכו לך בפינה וציפו שתחזור לאירופה, אבל אתה לא ויתרת על החלום. חזרת לסקרמנטו, ואחרי שהקינגס פיטרו את מייק מאלון (איזו טעות) ואת טיי קורבין (איזה מזל), החיבור עם ג'ורג' קארל, מהמאמנים הגדולים אי פעם, היה מידי.

הוא האמין בך מהרגע הראשון, התאמת לסגנון המשחק כמו כפפה ליד וחזרת להעיר ישראלים בלילות. לעולם לא נשכח את הדו קרב שלך באורקל ארנה מול סטף קרי, ה-MVP של הליגה, שבה קבעת שיא מועדון לשלשות ושיא קריירה בנקודות, כשעל הדרך הובלת את הליגה באחוזים לשלוש. העתיד שלך היה נראה קשור בזה של הקינגס, עד לטרייד המפתיע בו עברת יחד עם קאזינס לפליקנס בזמן סוף שבוע האולסטאר שהתקיים, איך לא, בניו אורלינס.

אחרי פציעה בבכורה בשקנאים ואפיזודה נשכחת במינסוטה, הגיע רגע השיא. כל אוהדי הליגה בישראל יספרו לנכדים על אותה גולדן סטייט אגדית של סטף, דוראנט, קליי ודריימונד, וכאשר הצטרף אליה הטוב שבבנינו, הסיפור רק התעצם. היית שותף ראוי למופע הנודד של סטיב קר, לאחת הקבוצות הגדולות אי פעם, אך פציעה נוספת גזלה ממך הופעת פלייאוף ראשונה אי פעם לשחקן ישראלי. בעונה שלאחר מכן, פציעה במדי ממפיס חרצה את גורלך באמריקה.

היית השגריר הכי טוב שיכולנו לבקש. הבאת שחקנים להכיר את ישראל במסע הסברה, חיברת את הקהילות היהודיות בכל מקום אליו הגעת לכדורסל ונתת לנו עוד סיבה לגאווה במשך עשור שלם. אותו הילד שהבטיח שישחק ב-NBA קיים ובענק. פתחת את השערים לעוד שחקנים ישראלים שבלעדיך, אולי הם לא היו חולמים על להגיע לשם. היית מקור ההשראה של ילידי שנות ה-2000, שגדלו על ישראלי ב-NBA ואמרו שהם גם רוצים להיות שם ולחוות את ההצלחה שאתה חווית (ואפילו מעבר) כמו דני אבדיה.

סגירת המעגל במכבי תל אביב הייתה מרגשת. סוף סוף יכולנו לראות את הקסמים שלך בשעת ערב סטנדרטית בהיכל. רצית לזכות בתואר היחיד שעוד היה חסר לך וככל הנראה שרק הקורונה מנעה ממך את החלום. במהלך אותה עונה, גילית שהסחוס שלך בברך שחוק בצורה חמורה עקב הפציעות הקודמות. חלקים כבר דרשו שתפרוש, אך אנחנו רצינו לראות עוד. קיווינו שהניתוח שתעבור יאריך לך את הקריירה.

במשחק האחרון בקריירה, זכית באליפות נוספת עם מכבי בתום סדרה מורטת עצבים מול גלבוע/גליל. במשחק המכריע התקשית מתחת לסל והחטאת מהעונשין, אבל לא התייאשת, לא ויתרת, היית עומרי כספי, שפשוט נהנה מהמשחק שהוא כל כך אוהב. בתום המשחק הודעת שאתה שוקל לפרוש. אמנם הראש כבר הבין שזה מגיע, אבל הלב סירב להאמין. לא ככה אמורה להיגמר אחת הקריירות הכי מרשימות של ספורטאי ישראלי. כבר היו שמועות שאתה רוצה לחזור לעוד עונה בצהוב, אבל החלטת להפסיק עכשיו כדי ליהנות אחר כך.

אז עומרי, רבים יערכו כעת דיונים בנוגע למעמדך ההיסטורי, אך זה לא באמת משנה. אתה לא מיקי, לא מוטי, לא דורון ולא עודד – אתה עומרי, ואת טייטל "הישראלי הראשון ב-NBA" אף אחד לא ייקח לך. אז תודה על כל בוקר שנפתח במבט על הבוקס סקור כדי לראות כמה קלעת, תודה שנתת לנו ללוות אותך במסע המופלא הזה. מהבחור על קורנפלקס של אלופים הפכת לאדם בוגר שמרחיב את אופקיו, מקים משפחה ומנהל פודקאסט מרתק. כעת, כולנו מחכים לראות מה אתה מתכנן לנו.

זה שיר פרידה, אז בוא ורק תאמר שלום. אנחנו אומרים תודה, ומי כמוך יודע שחלום, סופו להתגשם.
תודה על הכל, הלוואי ויהיו עוד כמוך בעתיד.

(עזר בהכנת הפוסט: גיא צוק)